צילום. מלחמה

החלטנו להקים מגזין צילום כדי להרחיב ולפתח את שיח הצילום בארץ ולהביאו לפתחם של אוהבי הצילום באשר הם.ן. בעת העבודה על הגיליון הראשון הכו בנו 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו. הקרקע נשמטה מתחת לרגלינו ברמה האישית והלאומית, וכשגיששנו את דרכנו חזרה אל העבודה על המגזין, ניסינו לחזור לאיזושהי שגרה שתיתן לנו משהו קטן להיאחז בו. ראינו שהגיליון שתכננו לפני כן איבד כל רלוונטיות, והבנו שאפילו המילים והיכולת שלנו לתת מובן חלשות לנוכח המציאות. הגיליון הראשון יעסוק ב-7 באוקטובר.

אנחנו אומנם מורגלים בצילומי הלם, בדיווח בצילומים על אלימות ואסונות שמתאפיינים בכוחם להדהים ולזעזע אותנו לרגע, אך אלו אינם מותירים בנו את הטראומה. ב-7 באוקטובר, לעומת זאת, הדימויים שזרמו מכל ערוצי התקשורת, הממוסדים והפירטיים כאחד, נעשו תיעוד-בזמן-אמת של סיוט מתמשך שהתחולל במקום הכי מוגן והכי בטוח שלנו –  הבית. כל מי שלא נכחו בגופם בעוטף עזה חוו את הכול דרך מסכים, ובמקביל לאזעקות התכופות נעשו משתתפים-עדים דרך הסלולרי והטלוויזיה. קריעת המבט ממסכי הסלולרי והטלוויזיה הייתה כמעט בלתי אפשרית, ונחוותה כמו בגידה בכל אלו שנמצאים שם, בתוך הזוועה. הצפייה הייתה הדרך להשתתף ולהיות חלק. 

הצילום הפך למדיום ולמשאב המידע המרכזי שצרכנו בשבועות הראשונים של המלחמה. 

המודעות עם צילומי החטופים והחטופות המביטים אלינו מחלונות הראווה והגדרות, סרטוני הרוקדים במסיבה ותיעוד מנוסתם למקומות מחבוא מפני מחבלי חמאס, צילומי האבטחה של שבילי הקיבוץ שהפכו לזירת קרב, תיעוד מצלמות הגוף שנשאו עימם המחבלים – כל אלו ועוד מקשים על היכולת לאחוז בדימוי בודד. אנחנו מתאבנים מול יכולת ההקפאה של הצילום המביעה בה בעת את המוות. 

הצנזורה ואמצעי התקשורת בישראל החליטו שלא להראות סרטונים שצילם חמאס, אלא רק להציג צילום סטילס מתוכם. הצילום הקפוא הכין את אירוע המוות לפני שהוא התרחש. רולאן בארת כתב על אותו שטח עיוור הנוצר מחוץ לתמונה, שאין בו רצף של זמן והוא מטיל את התשוקה אל מעבר למה שהתצלום מתיר לנו לראות.

ככל שאנחנו מתרחקות מ-7 באוקטובר הכתיבה אפשרית יותר, אך כעת המילים כמו מודעות למגבלותיהן. כשאנחנו מנסות להיישיר מבט ומילה אל הדברים, הדברים משתנים לנגד עינינו וחומקים, וכשהם לא חומקים ניתן, להרף עין, להישיר מבט אל המציאות הנוראה. קשה להגות בקול את הדברים, לא כל שכן לכתוב על דף. המילים מתגלות בקטנותן לנוכח המציאות שמבססת טראומה. ולנוכח הטראומה יש אלם. המילים נכשלות, ובכל זאת הגיליון הזה מונח כאן לפניכם.ן.

• 1

  רולאן  בארת, מיתולוגיות, (תרגם: עידו בסוק), תל אביב: בבל, 1998, עמ’ 134-132