Game and Gun

גסטון יוצא לשדה לצלם. פעם היה זה נוף, אזור, שטח. אולם מזה זמן הוא הפך למקום, כעת זהו ה-שדה בה׳ הידיעה. לפני שהתנפצה בו סופרנובה הוא היה מסיבה. 

השמש עולה, מחממת את הדם, הגוף מתעורר לתוך הבוקר, בעוד רגעים יהפוך לגוף במנוסה. השדה שחיכה בסבלנות בחודשי הקיץ החמים, יהפוך לשדה דמים.

סוף שנות ה-90, הלהקה האנגלית ״Faithless״ משחררת את השיר ״God is a DJ״. הייתי בת 17 כשהמעמד של הדיג׳יי הפך אלוהי. הלהקה היתה מורכבת מיהודייה, קתולי ובודהיסט, והדת שלה היתה מוזיקת דאנס והאוס שהתפוצצה במועדונים. השבט החילוני של רחבת הריקודים נושא את עיניו מעלה אל עמדת הדיג׳יי ומבקש חוויה רוחנית. מקסי ג׳אז, הסולן של הלהקה, מנסח מחדש את האירוע שנקרא מסיבה, 

This is my church
This is where I heal my hurts

מאה שנה קודם, לקראת סוף המאה ה-19, פרידריך ניטשה מתריע על מותו של אלוהים. "אלוהים מת" הוא כותב, אך בו-בזמן הוא מציע אחר במקומו - "לא אאמין באף אל שאינו יודע לרקוד", אמר. הוא רקד מדי יום, זו היתה האדיקות היחידה שהחזיק בה, ההלכות היחידות שתרגל. הוא התפלא שריקוד אינו כלול בתוכנית הלימודים של כל מי שמבקשת לרכוש השכלה: ריקדו עם הרגליים, עם רעיונות, עם מילים, והמליץ לנסות ולרקוד גם עם העט שכותב אותן.
ב"כה אמר זרתוסטרא" ניטשה קושר בין ריקוד למאבק, שם הוא כותב ש ״יש לשאת בתוכך כאוס כדי להיות מסוגל ללדת כוכב רוקד״. 

פעם, באחד הגילגולים הקודמים שלי כתבתי:
לא אהבתי אותך, אהבתי לרקוד איתך
ועכשיו
מצידי תמות 

שלושים שנה לפני הריקוד של ניטשה, שמועה התגלגלה לה משדות הקרב של חצי האי קרים. חיילים בריטים וצרפתים דיווחו שראו זוהר משונה מרחף מעל העיר, התגלות כחולה שמופיעה לפתע ומביאה איתה קור עז ושתיקה משונה. העדים לחזיונות כחולים אלה, שיערו שאלו רוחות הרפאים של החיילים המתים. אולם השערות עכשוויות מסבירות כי ככל הנראה היתה זו תופעה שנגרמה בעקבות כמויות גדולות של גופות, חומר אורגני רב שהתפרק ושיחרר גז הפולט זוהר כחלחל לאוויר.

שנות ה-50 של המאה ה-19 - רוג׳ר פנטון מצלם לראשונה מלחמה. זו גם אחת הפעמים הראשונות שמלחמה מצטלמת. הוא נשלח מטעם בית המלוכה האנגלי לצלם במלחמת קרים, שם הוא מתבקש להימנע מלצלם גופות. צילומים של חיילים מתים עלולים להטות את דעת הקהל האנגלית, והרי ראיית פני המציאות תעורר בוודאי התנגדות למלחמה. 

סבסטופול החזיקה מעמד 11 חודשים. כמעט שנה נלחמו בעלות הברית ברוסים הנצורים בעיר המבוצרת. הם לא תיארו לעצמם שייקח כל כך הרבה זמן לכבוש את העיר. בדרך איבדו את חייהם חיילים רבים בקרבות, במגפות, בקור וברעב. שני הצדדים נכשלו בניסיונות חוזרים ונשנים להתעלות זה מעל זה, וכשהעיר נפלה סופית בספטמבר 1855, הרוסים אומנם הפסידו במערכה, אך ניצחון לא נרשם אצל בעלות הברית. האובדן והכישלון, היו גדולים מכדי לקרוא לזה ניצחון. 

שנת 2024, אחד בספטמבר, 331 יום לתוך המלחמה. במנהרות של חמאס נירצחים שישה צעירים ויפים. חמישה מהם נחטפו ממסיבת הנובה, והשישית מביתה שבקיבוץ בארי. שישה כוכבים שתירגלו ריקוד ובירכו את השמש קרסו לתוך בטן האדמה. ביום זה ישבתי לכתוב על הצילום של רוג׳ר פנטון, ״Still life with Game and Gun״. הטקסט הזה מוקדש להם.

ברומא העתיקה, כשמפקד היה חוזר לאחר ניצחון בקרב, הילך מאחוריו, משרת כמו צל, ולחש לו: ״הבט מאחוריך, הרי אתה (רק) אדם!!״. שלא ישכח את זמניותו, שלא יחמוד את הנצח. רוג׳ר פנטון שהתפרסם בזכות צילומיו ממלחמת קרים, חוזר כמנצח לחצר המלכות האנגלי ומצלם בשנת 1859 טבע דומם, שלל של צייד. בצילום ״Still life with Game and Gun״ פנטון מארגן מזבח עשוי ארנבות וחוגלות על קופסת עץ המשמשת כפדסטל. חציר נשפך מתוך סלסלת קש ומעטר את המבנה המגובב. איברים רפויים, חסרי נשימה, אוזניים, רגליים, מקור וכנפיים, כולם שואפים מטה לאדמה, למעט כמה נוצות בנפנוף אחרון ורובה ציד הנשען על ערימת הלא-חיות.  

פנטון מצלם "טבע דומם" כעשרים שנה לאחר המצאת הצילום. הוא עומד בחדר, לצידו מצלמה, לאחר שסיים לסדר את האלמנטים השונים נותר לחכות לאור הנכון שייכנס מהחלון. זמן ההמתנה ארוך מזמן הצילום, האור מצטבר לאט לאט, בשקט ובסבלנות, מחמם את הערימה בישול איטי וארוך. חומרי הגלם מובאים בצורתם הטבעית, עדיין לא עברו תהליכים שישנו מַרְאֶה וטעם, אך לפני שמתקינים סעודה במטבח נעמדים לצילום אחרון. 

סלסלה עגולה ניצבת בראש הערימה, הילה עשויה קש מעטרת את הקדושים הלבושים פרווה ונוצות. החדר הקטן הופך לסטודיו, מול הפינה המוארת מציב פנטון את מצלמתו. קיר חשוף מלא סדקים נהיה לרקע והארגז למעמד. כל הרכיבים של צילום סטודיו מתקיימים אך בצורתם החילונית, היומיומית. מרחבי העשב, מחילות האדמה, הרוח והשמש נותרו מחוץ לחדר, מחוץ לפריים. הטבע בצילום נותר דומם, ערימה של גופים שמוטים מדגישים את האלמנט היחיד שעומד זקוף - רובה הצייד המזדקר מעלה אל תוך הפוקוס, מוכן לפעולה, חוצה את האוויר בקו ישר וחד. ראש ארנבת פונה מטה, עֵינָהּ פקוחה, האישון נעוץ בנקודה עמומה, לרגע נראתה לי משועממת, במבט שני עייפה, ולבסוף חסרת חיים. 

המילה Game משמעותה גם משחק וגם חית צַיִד. בימים כמו היום, כפל המשמעות משלש עצמו לכדי שש גופות נוספות. החיים דוממים בתצלום, הטבע שקט, גורלו בצלחת של אחד ובמחזיק מפתחות של אחר - Still life, עדיין חיים, למרות (הכול) (ב)חיים. ולמרות שהיו בחיים, הם ודאי ידעו את יום מותם.

וניפרד עם ציטוט של מולייר:

"כל צרות האנושות, כל האסונות הטרגיים שממלאים את ספרי ההיסטוריה, כל השגיאות הפוליטיות, כל כישלונותיהם של המנהיגים הגדולים — כולם נובעים אך ורק מחוסר מיומנות בריקוד".

העתיקו לינק לכתבה