31.1.19 - 2.3.19

בתערוכת היחיד ׳צלמוות׳ בגלריה אינדי לצילום חוזרת חנה שביב להתמודד עם מה שאבד. בתערוכה שתי סדרות: 

באחת היא שבה, באמצעות נבירה בהסטוריה של הצילום, אל אזורי טרגדיה וטראומה.  באמצעות פעולה של ריקמה, תך אחר תך, שביב מעתיקה ומשנה את הדימוי הצילומי האיקוני, את המסמך ההסטורי. היא מעבדת את האובדן ובוראת עולם חדש מופלא,ממירה גיהנום בגן עדן. 

בסדרה השנייה מטליאה שביב,באמצעות תוכנת מחשב, סממנים של פורענות אקולוגית עכשווית אל תוך ציורי מגילות קדומים מן המזרח הרחוק. 

בשתי הסדרות משבשת שביב את העדות הצילומית ובוראת לה קונטקסט חדש.שביב מסמנת אלטרנטיבה להרואיקה גברית, למאבקי אגו,ולקרבות אינסופיים. בפעולה שקטה ועיקשת היא מציבה בפנינו מראה ומציעה אפשרות של תיקון המעוות.

שביב לא מכחישה שהצילום נושא בחובו את הצל ואת המוות, אבל בוחרת ללכת לכיוון האור שבקצה המנהרה.